האם מודל גיוס החובה יענה על צורכי צה”ל לאחר מלחמת עזה?

אחד הלקחים מהמלחמה הנוכחית הוא הכרה מחודשת בצורך בהגנת הגבולות, ולכן צה”ל ישקיע משאבים רבים יותר בהכשרה ובפריסת כוחות למשימה זו לצד המשך ההיערכות למלחמה רחבה יותר. מכיוון שישראל תזדקק לצבא גדול בהרבה כדי להילחם במלחמה רב-חזיתית, חלק מאלה שמקבלים כעת שחרורים מוקדמים עשויים להישאר בשירות לתקופות ארוכות יותר מאחר שיוכנסו לתוקף קריטריונים מחמירים יותר לשחרור.

מאז הקמתו שם צה”ל דגש על גיוס כוחות איכותיים. ואכן, הצלחת הצבא במלחמת עזה מעידה על איכות זו הן בכוחות המפעילים מערכות נשק טכנולוגיות מתקדמות והן ביחידות הלחימה והלוגיסטיקה בשטח בעזה. מאמר זה מתמקד באופן שבו התפתח מודל גיוס החובה בעשורים האחרונים כדי לעמוד באתגרים המבצעיים, הטכנולוגיים והחברתיים השונים של אספקת חיילים איכותיים שכאלה. מודל גמיש זה עונה על הדרישות של מסה מינימלית של חיילים, התמחותם והתמקצעותם במגוון גדול של תפקידים, אספקת מאגר מוכן של כוח אדם המזין את משרתי הקבע והמילואים, ומבטיח המשך לגיטימציה ציבורית ותמיכה ציבורית. עוד נטען כי עקרונות הארגון המרכזיים של המודל יאפשרו לצה”ל להסתגל לאתגרים שלאחר מלחמת עזה.

בכתבה שהופיעה לאחרונה הסביר יגיל הנקין מדוע החליט צה”ל להמשיך בגיוס החובה במקום לעבור למודל של צבא מתנדבים לנוכח חוסר התאמתו לישראל. ראשית, לאור הקשיים במדינות דמוקרטיות אחרות בגיוס מספרים מספקים, מודל של צבא מתנדבים אינו בר-קיימא לגיוס הכמות והאיכות הנדרשות של חיילים לצה”ל. שנית, צבא מתנדבים יקר הרבה יותר מצבא המתבסס על שירות חובה. שלישית, מעבר לחוזים אישיים עלול לפגוע במוטיבציה, שכן מרכיב חשוב ברעיון של “צבא העם” הוא תחושת שוויון וגורל משותף.

במאמר זה נטען כי היתרון של מודל גיוס החובה כפי שהתהווה בעשורים האחרונים הוא בכך שהוא ממקסם את היתרונות הן של גיוס חובה והן מרכיבים של מודלים של צבא המתנדבים. צה”ל “שתל” על גיוס החובה מערך של הסדרים המאפשרים לו ליהנות מיתרונות רבים של צבא התנדבותי. צה”ל מגייס, בוחר, מתעל, מניע ומקדם מגויסי חובה למסלולי שירות רבים ושונים באופן המעניק לו הן מסה מינימלית והן רמת התמקצעות מספקת.

המודל משלב ארבעה עקרונות המקנים לצה”ל את הגמישות והיכולת להשתמש במשאבי כוח האדם העומדים לרשותו באופן מועיל. ראשית, הוא מקיים ריבוי של מסלולי שירות ותפקידים ארגוניים הכוללים אורכי שירות שונים. משמעות הדבר היא ששירות החובה מוארך באמצעות הסדרים כמו הכשרה מוקדמת בצה”ל ומחוצה לו, הארכת שירות לתפקידים נבחרים רבים (בתנאים הדומים לאלו של אנשי קבע) או מסלולי הכנה בבתי ספר תיכוניים למקצועות צבאיים נבחרים. הסדר זה מבטיח כי ההשקעה בהכשרת החיילים משתלמת על פני תקופת שירות ארוכה יותר מגיוס החובה ובמהלך מילואים.

שנית, לצה”ל יש מדיניות מקילה למדי בנוגע לשחרורים מוקדמים. מכיוון שצה”ל אינו זקוק לכל המתגייסים שלו ומעדיף בעלי השכלה תיכונית מלאה, הוא מגייס אחוז גדול מהמחזור הנתון, אך לאחר מכן משחרר אנשים רבים בעלי צורכי רווחה מיוחדים או בעיות התנהגותיות. מנגנון זה מאפשר לו לשחרר עד שליש מהמתגייסים (תלוי בשנה) שאינם נחוצים לו לצורך ביצועו אך מאפשר להם להיות חלק מהאתוס של השירות הצבאי בצבא העם, גם אם לתקופה מוגבלת. כך יכול צה”ל להקרין תדמית ציבורית של גיוס חיילים ממגוון רחב של קבוצות חברתיות המגשימות את תדמיתו של צבא עם.

שלישית, קיימות צורות של שירות התנדבותי המבוססות על תחרות ומיון לתפקידים ביחידות כמו סיור, לחימה או היי-טק. כיום תיכוניסטים לפני גיוס מתמודדים על מספר מצומצם של תפקידים הן ביחידות הקרביות והן במגזר ההייטק הצבאי (לעיתים קרובות עם תוספת משך שירות). מסלולי השירות הללו דומים לאלה הנמצאים בצבאות מתנדבים. למשל, כדי לשרת בצוללות, כטייסים או בכוחות מיוחדים, על המתגייסים להוסיף שנים של מחויבות לצה”ל.

רביעית, קיים מגוון גדול של תגמולים חומריים ולא-חומריים המבדילים בין סוגי שירות. למשל, שכר המתגייסים שונה בהתאם ליחידות שאליהן הם משתייכים וצה”ל מעניק להם תמריצים סמליים מגוונים (צבעי כומתות או סמלים, למשל). תמריצים אלו משפיעים על הנעת צעירים וטיפוח גאווה ביחידותיהם (בעיקר בקרב הזרועות הקרביות).

לאחר המלחמה בעזה

כיצד יותאם מודל גיוס החובה לאתגרים שיעמדו בפני צה”ל לאחר מלחמת עזה? השיקולים השולטים בהרכבת כל מודל גיוס הם הצרכים המבצעיים של הצבא והאילוצים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים המוטלים עליו. מבחינת משימות מבצעיות, מלבד ההיערכות ליכולת הגרעינית של איראן, צה”ל ימשיך לעסוק הן בביטחון השוטף לאורך גבולות המדינה והן בהיערכות לסכסוך גדול יותר ובעוצמה גבוהה. אחד הלקחים מהמלחמה הנוכחית הוא הכרה מחודשת בצורך בהגנת הגבולות, ולכן צה”ל ישקיע משאבים רבים יותר בהכשרה ובפריסת כוחות למשימה זו לצד המשך ההיערכות למלחמה רחבה יותר. שיקולים מספר באים לידי ביטוי בנוגע לשיטת הגיוס.

מסה מינימלית. דאגה קריטית עבור צה”ל הייתה תמיד לספק מסה מינימלית של חיילים לאיוש המערכים שהוא זקוק להם. אחת ההשלכות של הלחימה במלחמת עזה היא שצה”ל יצטרך להגדיל את כוחות היבשה לשתי משימותיו הקלאסיות: ראשית לאפשרות של מלחמה רחבה ביותר מחזית אחת, ושנית להגנת הגבולות המחודשת. הקריטריון לבניית הגנת הגבולות הוא לא רק הפוטנציאל של האויב אלא, כפי שהבהירה המלחמה, בתכנוניו. צה”ל חייב לקחת בחשבון את ההשלכות של מתקפת פתע. באופן קונקרטי, אנו עשויים לראות שימוש בכל או בחלק מההסדרים הבאים כדי לענות על צרכים אלה. למשל, הארכת משך הגיוס, ניצול גדול יותר של נשים בזרועות הקרביות, השוואת משך השירות של הנשים לגברים, הרחבת תוכניות אקדמיות שונות ויצירת מסלולים חדשים.

טכנולוגיה. לאור הכישלון הראשוני של ה-7 באוקטובר, כמה מבקרים הטילו ספק בהשקעה הכבדה של צה”ל בטכנולוגיה על חשבון האימונים והמוכנות ללחימה. אולם רמת התיאום הגבוהה בין כוחות הקרקע, האוויר והים במלחמה מוכיחה כי הטכנולוגיה חיונית להצלחת צה”ל בכלל, ולאתגרים הספציפיים של לוחמה עירונית בפרט. מערך מגוון מאוד של פלטפורמות – בין אם סטטיות או רכובות, חמושות באמצעי לחימה או מיועדות למתן מודיעין טקטי – הפועלות יחד מדגישות עד כמה צורות מתקדמות של טכנולוגיה הן חלק בלתי נפרד מהלחימה של היום. ואכן, האמצעים הטכנולוגיים המצויים כעת בידי מפקדי הגדודים מאפשרים להם לרכז כוח אש גדול ומדויק יותר להסרת מכשולים מאשר בעבר הקרוב. מצב זה גורם לכך שצה”ל יצטרך להמשיך להרחיב את מספר החיילים בעלי הידע הטכנולוגי העומד לרשותו. עם זאת, מה שגם ברור הוא שיהיה צורך מתמשך בתפקידי חיילי חי”ר “מסורתיים” שיכולים להיות מאוישים על ידי אנשים מבוגרים או פחות מאומנים, בייחוד בקהילות המקומיות שלהם או להגנת גבולות (כפי שמודגם בתפקיד שכיתות הכוננות מילאו בתקיפה הראשונית של חמאס). לכן באיזון בין טכנולוגיה לחיילים הדגש יצטרך כנראה לעבור חזרה לחיילים.

סלקטיביות ובחירה. מודל הגיוס הנוכחי מתאים לטיפול בדרישות עתידיות אלו, שכן הוא מבוסס על בידול וסלקטיביות בייעוד מתגייסים לתפקידים שונים. יתרה מכך, למעלה ממאה מסלולי שירות שונים (ארוכים בהרבה מאורך הגיוס שנקבע) מאפשרים לצה”ל להכשירם למסלולי שירות שונים ומגוונים. מאז שנות ה-80 ישראל מושפעת מאוד מהאידאולוגיה הנאו-ליברלית. גישה אחת העומדת בבסיס אוריינטציה זו היא תחושה נתפסת של אפשרות בחירה בידי האינדיבידואלים, והדבר השפיע על צה”ל בפרקטיקה של הצעת בחירה בין העדפות מספר לתפקידים צבאיים למתגייסים פוטנציאליים. יתרה מכך, לא רק תמריצים חומריים אלא גם פוסט-מטריאליים הם שמניעים את המתגייסים. לפיכך, בעוד שהמוטיבציה לבחירת תפקידים מסוימים כרוכה בהטבות עתידיות כמו רישיונות נהיגה או כישורי היי-טק, חיילים בוחרים גם תפקידים על סמך עמידה באתגרים ומימוש עצמי. בהתאם לכך, כל היחידות והתפקידים החדשים שיצוצו במהלך השנים הקרובות יכולים להשתלב בקלות בהסדרים קיימים תוך מתן אפשרות למתגייסים מידה של בחירה.

גמישות והתאמה. המודל מאפשר לצה”ל יכולת גמישות ניכרת מבחינת מי מגויס, לכמה זמן ולאילו תפקידים, ובעתיד אנו צופים את המשך השימוש בעקרונות המפתח של המודל לשילוב המתגייסים בתפקידים וביחידות חדשות. מקרה לדוגמה הוא זה של היחידה הרב-ממדית החדשה (המכונה “יחידת הרפאים”) המשלבת יכולות חי”ר, הנדסה, נ”ט, אוויר ומודיעין בכוח מיוחד. המתגייסים מתנדבים ליחידה, מקבלים הכשרה וציוד מיוחד ומשרתים זמן רב יותר משאר המתגייסים.

לגיטימיות. כדי שצה”ל יקבל המשך תמיכה בעתיד, הוא ופעולותיו צריכים להיתפש כלגיטימיים. מודל הגיוס עונה באופן מעניין על שני סטים של ציפיות: שזה יהיה “צבא העם”, ושהוא יעמוד בתפישות נאו-ליברליות. אף על פי שהרעיון של צה”ל כ”צבא העם” קיים מראשית המדינה, הוא מעולם לא שיקף את האוכלוסייה כולה. עם זאת, מה שנראה חשוב הוא שמדובר ב”צבא עם” לא במשמעות הסטטיסטית הישירה של המונח אלא במונחים של ייצוג רחב ככל האפשר של קבוצות חברתיות בשורותיו. מבחינת התפנית הנאו-ליברלית על צה”ל לאותת שהוא משתמש במשאבים העומדים לרשותו בצורה יעילה, ושהוא מנצל את המשאבים הללו בצורה מיטבית ובאמצעות מתן אפשרויות בחירה למתגייסים שלו כדי לעמוד בציפיות שלהם מהשירות הצבאי.

אתגרים מרכזיים בעתיד

חרדים. אתגר פוליטי מרכזי העומד במרכזו של צה”ל הוא גיוס חרדים. מדי שנה צה”ל מגייס בין 1,200–1,700 בוגרי מערכת החינוך החרדית, כאשר כמחציתם פרוסים בתפקידי לחימה (ורבים מהם משתלבים מאוחר יותר בשוק העבודה). אולם הפטור השנתי של עשרות אלפי תלמידי ישיבה הוא סלע מחלוקת במשך עשרות שנים. עבור רוב יהודי ישראל, פטורים אלה מדגישים אי-שוויון חברתי יסודי, והפרה חמורה של חלוקת הנטל. צורכי הביטחון של ישראל לאחר המלחמה מהווים פתרון חלקי אפשרי לבעיה זו. המעבר להגנה טריטוריאלית מחוזקת מציע חלופה להשתלבות רבה יותר של גברים חרדים בשירות הביטחון הלאומי בין אם זה במסגרת צה”ל, המשטרה או בצורה כלשהי של מיליציה לאומית. אולם גם התפתחות מסוג זה עשויה שלא להספיק כדי לקזז את תחושת חלוקת הנטל הלא-שוויונית.

מוטיבציה. התקופה שלאחר סכסוך מזוין רואה תמיד עלייה בהתנדבות ליחידות קרביות. מכאן שבשנים שלאחר המלחמה, גיוס חיילים עם מוטיבציה גבוהה לא תהווה בעיה עבור צה”ל, אם כי עלולים לצוץ קשיים בכל הקשור לתפקידים שאינם קרביים. עם זאת, למעט סכסוך נוסף בעצימות גבוהה, לאחר כמה שנים יחזור צה”ל ויעמוד בפני אתגרי המוטיבציה שניצבו בפניו לפני המלחמה: תחושות אי-השוויון עם החרדים, חלופות אפשריות בשוק העבודה האזרחי לחיילי ההייטק, והשיעמום של האבטחה השוטפת.

מספרי גיוס. בעשור הקרוב יגדל מספר המתגייסים הפוטנציאליים בכל שנתון בעשרת אלפים עד עשרים אלף איש בשנה. הגידול הזה יחריף עוד יותר את העובדה שצה”ל אינו צריך את כל הכוחות שהוא מגייס אלא צריך מסה קריטית של חיילים איכותיים. פתרון חלקי שכבר קיים הוא שחרורים מוקדמים שעונים על בעיות תת-התעסוקה בצבא ומהווים נטל כלכלי. עם זאת, מכיוון שישראל תזדקק לצבא גדול בהרבה כדי להילחם במלחמה רב-חזיתית, חלק מאלה שמקבלים כעת שחרורים מוקדמים עשויים להישאר בשירות לתקופות ארוכות יותר מאחר שיוכנסו לתוקף קריטריונים מחמירים יותר לשחרור.

הצעה אחת שעשויה לתת מענה לאתגרים הללו הועלתה על ידי עופר שלח. הרעיון שלו הוא ליצור תקופת שירות אוניברסלית קצרה יחסית של שנה או שנה וחצי לכל המתגייסים, ולאחר מכן להציע מסלולים מגוונים למי שהצבא מעוניין בו להמשיך. הצעה זו תתאים למודל הנוכחי אך תקצר במידה ניכרת את משך הגיוס הראשוני. מסלולים אלו יהיו באורכים שונים וילוו בתמריצים חומריים ולא-חומריים משמעותיים למי שכן ממשיך. הגמישות שעקרונות המפתח של מודל הגיוס הצה”לי הנוכחי מעניקים תאפשר לצה”ל לשלב בקלות כל הסדר חדש. כדי להדגיש נקודה שהוזכרה קודם לכן, מכיוון שגיוס החובה הוא המזין למילואים ולמשרתי הקבע, חיוני להסדיר את הדברים בשלב זה. כיוון שחיילי המילואים מספקים את המסה הדרושה לכוחות היבשה, סביר להניח שהמגמה של צמצום הדרגתי במספרם לאורך העשור האחרון תתהפך. השקעה נוספת במילואים, בתורה, תשפיע על המתגייסים מכיוון שהם סוג של “הכשרה בסיסית” למילואים.

תודה לאפרים ענבר, אלישבע רוסמן-סטולמן ואיתן שמיר.

סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר

תמונה: IMAGO / Xinhua / Gil Cohen Magen